Vayedaber

Shvouoth

Daf 6a

שָׁעִיר שֶׁלֹּא קָרַב בָּרֶגֶל יִיקָרֵב בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. לֹא קָרַב בְּרֹאשׁ 6a חוֹדֶשׁ יִקָּרֵב לְהַבָּא. שֶׁמִּתְּחִילָּה לֹא הוּקְדְּשׁוּ קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר אֶלָּא לִיקָּרֵב עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.

Traduction

Un bouc qui n’a pas été offert lors de la fête pourra l’être le jour de néoménie; celui qui n’a pas été offert en ce dernier jour pourra l’être à la première fête prochaine; car, dès le principe, les sacrifices publics n’ont pas été déclarés saints qu’en vue d’être offerts sur l’autel extérieur (peu importe l’époque).

Pnei Moshe non traduit

שעיר שלא קרב ברגל. אפי' לר''ש קאמר ובתוספתא פ''א גרסי' הכי בהדיא ומודה ר''ש בשעיר שלא קרב ברגל יקרב בר''ת לא קרב בראש חדש יקרב ביה''כ לא קרב ביה''כ יקרב ברגל הבא שמתחלה לא הוקדשו קרבנות הציבור אלא על מנת שיקרבו על מזבח החיצון. כלומר שהרי על מנת שיקרב על מזבח החיצון הוקדש זה ולפיכך אם לא קרב בזה יקרב בזה שהכל על מזבח החיצון הוא קרב:

וְלֹא כְבָר כִּיפֵּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב חַג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְתַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת כְּמִי שֶׁכּוּלָּן מְכַפְּרִין כַּפָּרָה אַחַת. אָמַר רִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁכּוּלָּן מְכַפְּרִין עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו כְּמִי שֶׁכּוּלָּן מְכַפְּרִין כַּפָּרָה אַחַת.

Traduction

⁠—Mais le pardon n’est-il pas déjà produit lors de la solennité du grand pardon? (A quoi bon offrir plus tard la victime ajournée)? R. Mena dit qu’en raison de ces mots (Dt 16, 16): la fête de Pâques, celle des semaines (Pentecôte), et celle des tentes, le pardon produit par l’offrande faite en l’un de ces jours équivaut à celui des autres jours. R. Aboun déduit cette égalité de ce que chacune d’elles pardonne l’impureté du Temple ou des saintetés.

Pnei Moshe non traduit

ולא כבר כיפר. כפרה זו ביום הכפורים. שהרי כשנאבד זה הקריבו אחר ביה''כ ואמאי יקרב ברגל הבא ולדברי ר''מ פריך דס''ל דכפרתן שוין הן. א''נ דעל דברי ר''מ דמתני' פריך דהואיל וכפרתן שוין הן מפני מה הן קרבין ברגל שאחר יה''כ והוא חג הסוכות מה שכבר כיפר שעיר של יה''כ דבשלמא חג השבועות ל''ק דאיכא למימר דנ''מ לטומאה שאירעה בימים שבין פסח לשבועות אבל בין יה''כ לסוכות ס''ד דאין סברא דבשביל אלו הד' ימים נאמר דקבעה התורה לכפרה במה שכבר כיפר ביה''כ שלפניו:

מכיון דכתיב וכו'. כלומ' מכיון דשעירי הרגלים בכולהו רגלים כתיבי א''כ שוין הן בכפר' אחת דמה שרגל זה מכפר רגל זה מכפר:

מכיון שכולן וכו'. כלומר אפי' למ''ד שבזה שוין הן שכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו נמי ככפרה אחת דמיא:

Shvouoth

Daf 6b

משנה: וְעַל זְדוֹן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו שָׁעִיר הַנַּעֲשֶׁה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְעַל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּרִיתוֹת וּמִייתוֹת בֵּית דִּין שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר׃

Traduction

Pour une impureté volontaire survenue dans le Temple ou aux saintetés, le bouc offert à l’intérieur au jour du Grand Pardon et ce jour même provoque l’expiation. Pour la transgression d’autres préceptes de la Loi, graves ou non, volontaires ou involontaires, dont on a connaissance ou non, affirmatifs ou négatifs, avec pénalité du retranchement ou mort par le tribunal humain, le bouc envoyé à Azazel le jour du Grand Pardon est une expiation. (32)Toute la Guemara de ce est déjà traduite, 1° (Yoma 8, 7) 2° (Sanhedrin 10, 1), 3° (Qidushin 1, 10)

Pnei Moshe non traduit

מתני' ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו. סתמא דהש''ס נקט לה:

שעיר הנעשה בפנים ויה''כ מכפר. דכתיב ומפשעיהם בהאי קרא דוכפר על הקדש ופשעים אלו מרדים כדדריש לעיל:

הקלות והחמירות וכו'. מפרש לה בגמרא דה''ק בין קלות בין חמורות בין שעשאן במזיד בין שעשאן בשוגג בין הודע לו ספיקן שנודע לו שבא לידו ספק חלב ואכל ובין לא הודע לו שבא לידו ספק חלב ואלו הן קלות עשה ולא תעשה ואלו הן חמורות כריתות ומיתות בית דין:

משנה: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל מִן הַטָּמֵא מוֹסִף עֲלֵיהֶם שֶׁל רְגָלִים שֶׁמְּכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף. מוֹסִף עֲלֵיהֶם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָֽמְרוּ לוֹ אוֹמֵר הָיָה רִבִּי שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה אָמַר לָהֶם הֵין. אָֽמְרוּ לוֹ אִם כֵּן יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵיבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶן. אָמַר לָהֶן כּוּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו׃

Traduction

R. Simon b. Juda dit en son nom (28)De R. Juda.: les boucs offerts aux néoménies expient la faute de l’homme pur qui a mangé de l’impur; ceux offerts aux fêtes ont un effet supérieur, en ce qu’ils expient, non seulement le délit de l’homme pur qui a mangé de l’impur, mais encore le délit de celui qui n’en a eu connaissance ni avant ni après; enfin le sacrifice offert au jour du Grand Pardon a cette supériorité de plus qu’il expie, outre les deux délits précédents, celui de l’homme qui a mangé à l’état impur, était dont il a eu connaissance ensuite. Sur quoi on lui demanda: peut-on offrir un tel sacrifice à la place de l’autre —Oui, répondit-il. On conçoit, fut-il observé, que l'on puisse offrir aux néoménies le bouc du Grand Pardon, mais comment l’inverse est-il admissible, d’effectuer un pardon auquel le sacrifice n’est pas destiné? —Cela ne fait rien, dit-il, car tous ces sacrifices ont ce point commun d’expier l’impureté survenue au Temple, ou aux saintetés.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ר''ש בן יהודה אומר משמו. של ר''ש וסתם ר''ש הוא ר''ש בן יוחאי:

הלכה: אָֽמְרוּ לוֹ אוֹמֵר הָיָה רִבִּי כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דְּרוֹמִייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. הָכֵן צוֹרְכָה לְמִיתְנֵי. אִם כֵּן יְהוּ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁכֵּן מַעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. אֲבָל שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָן קְרֵיבִין בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. שֶׁאֵין מוֹרִידִין בַּקּוֹדֶשׁ. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי בּוּן פָּתַר לָהּ פֶּתֶר חוֹרוֹן. אִם כֵּן יְהוּ שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. שֶׁמְּכַפְּרִין כַּפָּרָתָן וְכַפָּרַת רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. אֲבָל שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין מְכַפְּרִין אֶלָּא כַפָּרָתָן בִּלְּבַד. אִילּוּ מִי שֶׁאָכַל חֵלֶב חֲמִשָּׂה זֵיתִים וְהִפְרִישׁ אַרְבָּעָה קָרְבָּנוֹת וְסָבוּר שֶׁהֵן חֲמִשָּׁה שֶׁמָּא כִיפֵּר. אוֹ אִילּוּ מִי שֶׁאָכַל חֵלֶב אַרְבָּעָה זֵיתִים וְהִפְרִישׁ חֲמִשָּׂה קָרְבָּנוֹת וְסָבוּר אַרְבָּעָה לֹא כָל שֶׁכֵּן. וְכֵן הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם שְׂעִירִים קְרֵיבִין עַל הַצִּיבּוּר בְּכָל שָׁנָה. שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד בַּחוּץ וְנֶאֱכָלִין. וְאָחָד בִּפְנִים וְאֵינוּ נֶאֱכָל. וּשְׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. שְׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר חָדְשֵׁי שָׁנָה. שְׁמוֹנָה בֶחָג. שִׁבְעָה בַפֶּסַח. שְׁנַיִם בָּעֲצֶרֶת. אֶחָד בִּגְלָל הַיּוֹם וְאֶחָד בִּגלַל הַלֶּחֶם. אֶחָד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאֶחָד בְּיוּם הַכִּיפּוּרִים. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כֵן אָמַר. מֵעַתָּה מִי שֶׁבָּאָת לְיָדוֹ סְפֵק עֲבֵירָה צָרִיךְ לָהָבִיא כָל קָרְבְנוֹת הַלָּלּוּ. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו וגו' הִתְחִיל וְאָמַר מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה עַל שֵׁם וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו.

Traduction

R. Yossé du Midi observa devant R. Yona que la Mishna aurait dû énoncer l’inverse de son dire, que l’offrande due pour la néoménie pourra être présentée même le jour du Grand Pardon, car en fait de saintetés on suit la voie ascendante (29)Cf., Bikurim 3, 4., non descendante, tandis que l’opposé n’a pas lieu, car on ne descend pas en fait de saintetés. Aussi, dit R. Eléazar au nom de R. Aboun, c’est pour un autre motif que l’on offrira le bouc du Grand Pardon aux néoménies, parce qu’alors ce bouc effectuera le pardon qu’il a en vue et celui de la néoménie,; tandis que le bouc des néoménies ne pourra pas être offert au Grand Pardon, car un tel bouc n’effectue que le pardon auquel il est destiné. C’est comme si quelqu’un, ayant mangé par erreur de la graisse interdite équivalant à la quantité de 5 olives (en 5 fois), désigne pour ces péchés 4 victimes en s’imaginant avoir désigné 5 sacrifices, la 5e faute est-elle expiée? Tandis qu’au contraire si quelqu’un, ayant mangé de cette même graisse pour une valeur de 4 olives (en 4 fois), désigne 5 victimes en s’imaginant avoir désigné 4 sacrifices, verra à plus forte raison ses fautes expiées. R. Simon dit (30)Tossefta à ce Ch. 1.: dans le total de l’année, on offrait au Temple 32 boucs pour le public, dont 31 à l’extérieur étaient consommés et un à l’intérieur non consommé, outre le bouc envoyé à Azazel (non sacrifié). Ainsi, il y a 12 boucs pour les 12 néoménies de l’année, 8 à la fête des Tentes, 7 à Pâques, 2 à la Pentecôte, dont un pour la solennité de ce jour et l’autre pour le pain nouveau offert à cette fête; un le nouvel an et un le Grand Pardon (= 31). Lorsque Moïse remarqua que tous ces sacrifices de boucs aboutissent au même pardon, il dit: de là il résulte que si quelqu’un doute avoir commis un péché il devra offrir tous ces sacrifices. R. Tahnouma dit au nom de R. Simon b. Lakish: lorsque l’Eternel dit à Moïse de se confesser sur le bouc expédié (Lv 16, 21), celui-ci commença à réciter le psaume d’action de grâce (c), en interprétant ce mot grâce dans le sens de confession (31)Analogie entre HATODA et TODA..

Pnei Moshe non traduit

גמ' הכין צורכה למיתני. איפכא מיבעי להו להשיב דיהו של ר''ח קריבין ביום הכיפורים דמעלין בקדש אבל של יה''כ בר''ח היאך הן קריבין דהא אין מורידין בקודש:

פתר לה פתר חורן. דלא משום מעלין בקדש ואין מורידין נגעו בה אלא דה''ק א''כ יהו של יה''כ קרבין וכו' שהרי מוסיף עליהן יה''כ קרבן ומכפרין נמי כפרת ר''ח אבל של ר''ח אינן שייכין בכפרת יה''כ:

אילו מי שאכל. כלומר הא למה זה דומה לאוכל חמש זיתים חלב בחמשה העלמות שחייב חמשה חטאות והפריש ארבעה דכסבור שחמשה הן שמא כיפר להחמישי בתמיה אבל איפכא או אילו וכו' ודאי לכ''ש דכיפר וה''נ כן:

וכן היה ר''ש אומר וכו'. בתוספתא פ''א והובאה במקצתה לעיל:

שלשי' ושני'. חוץ משעיר המשתלח שאינו קרב:

ואחד ביום הכיפורי'. שעיר הנעשה בחוץ ונאכל והן שלשים ואחד ושעיר הנעשה בפנים אינו נאכל הרי ל''ב בין כולן:

כיון ששמע משה כן. דאלו ל''ב שעירים על כפרה אחת הן מכפרין כדקתני במתני' לר''ש בן יהודה משם ר''ש דמוסיף עליהן של יה''כ שהוא מכפר גם על כפרת כולן וכן אפי' לר''ש גופיה כדיהיב טעמא בהלכה דלעיל דמכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמו שכולן מכפרין כפרה אחת אמר מעתה אם מי שבאת לידו ספק עבירה אחת וכי צריך להביא כמו כל הקרבנות הללו:

והתודה עליו. בשעיר המשתלח הוא דכתיב וכלומר דהשיב לו הקב''ה שיש תקנה בדבר וא''צ להביא כל כך דשעיר המשתלח הוא דמכפר על כל ספק עבירה שאינן בני קרבן:

מזמור לתודה. הוא אחד מן הי''א מזמורים שאמר משה רבינו ע''ה ודריש תודה לשון וידוי כדכתיב תן תודה ונתן משה שבח והודאה על שמתרצה בוידוי:

הלכה: וְעַל זְדוֹן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ כול'. הָדָא הִיא מְכַפֵּר עַל הַזְּדוֹנוֹת וְתוֹלֶה עַל הַשְׁגָגוֹת.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' הדא הוא מכפר וכו'. זהו דאמרינן לעיל שהשעיר פנימי מכפר על הזדונות של טומאת מקדש וקדש ותולה על שגגתו בדבר שיכול לבא לכלל חטאת כדתנן לעיל וכדדריש לה מקרא בסוף הלכה ב':

וזהו דתנן על זדון וכו'. כלומר דיה''כ הוא דמהני ליה עם השעיר:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְיוֹם טוֹב שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁלְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אָחָא בַּר פָּפָּא. וְתַנֵּי כֵן. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְיוֹם טוֹב שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשַׁחֲרִית. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שֶׁבַע. בְּמוּסַף. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. עֶשֶׂר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. תֵּשַׁע. וְיֹאמַר אַחַת עֶשְׂרֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַה פְלִיגִין. בְּדָבָר שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. בְּרַם הָכָא שֶׁכֵּן אֲפִילוּ בְחוֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כוֹלְלָן. וְיַזְכִּיר בָּעֲבוֹדָה. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. מֵעַתָּה שְׁנֵי שְׂעִירֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מַחְמַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ בָּאִין. וְתֵימַר אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁלְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא יְאוּת רִבִּי בָּא בַּר מָמָל מַקְשֵׁי. דְּתַנֵּי. שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת וּשְׁנֵי שְׂעִירֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִם כִּיפֵּר הָרִאשׁוֹן עַל מַה שֵׁינִי מְכַפֵּר. עַל טוּמְאָה שֶׁאִירְעָה בֵין זֶה לָזֶה. וְלֹא רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק כַּפָּרוֹת. אֶלָּא זֶה וָזֶה מַחְמַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. לֵית יְכִיל. דִּכְתִיב מִלְּבַד֩ עוֹלַת הַחוֹדֶשׁ. וְעוֹד מֵהָדָא דְתַנֵּי. שְׁנֵים עָשָׁר לִשְׁנֵי עָשָׂר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. חַד בַּר אַבַּיי עֲבַר קַמֵּי תֵיבוּתָא וְלָא אַדְכַּר דְּרֵישׁ יַרְחָא וְקַלְסוֹנֵיהּ. רַב הוֹשַׁעְיָא בָעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. מַה אִית לָךְ טוּמְאָה שֶׁאִירְעָה בֵין זֶה לָזֶה. אָמַר רִבִּי בּוּן. 6b אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁירִין שֶׁמָּא אֵינָן מֵבִיאִין מַה שֶׁקָּֽבְעָה לָהֶן תּוֹרָה.

Traduction

R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Yassa (22)J., (Eruvin 3, 9).: Celui qui se place devant l’estrade pour officier au jour du nouvel an n’a pas besoin de rappeler la néoménie. En effet, dit R. Aha b. Papa, on a enseigné de même (23)Tossefta à Berakhot ch. 3.: Celui qui se place devant l’estrade pour officier le jour de fête coïncidant avec un jour de Shabat, devra, selon Shammaï, réciter le Prière (amida) composée de 8 sections, en disant à par celle du Shabat, puis à part celle de la fête; selon Hillel, il devra réciter un composé de 7 sections, dont le commencement et la fin se réfèrent au Shabat, intercalant au milieu la mention de la fête: quant au nouvel an survenant un samedi, Shammaï prescrit de réciter un composé de dix sections (dont 3 spéciales à la solennité de ce jour); Hillel prescrit un composé de neuf. Or, s’il fallait mentionner la néoménie à part, il faudrait, selon Shammaï, onze sections? —Non, répond R. Yossé, il n’y a de divergence entre Hillel et Shammaï qu’au sujet de la solennité du Shabat ou de celle de la fête, pour savoir laquelle des deux exige une bénédiction à part, tandis qu’il n’y en a pas pour la néoménie, dont la mention même en semaine n’est pas faite à part, mais ajoutée à la section du culte. R. Yossé demanda: pourquoi ne pas mentionner à part la néoménie, puisque le second des boucs offerts lors du nouvel an l’est à cause de la néoménie? R. Yossé b. R. Aboun répond que R. Aba b. Mamal eût mieux fait de signaler la contradiction entre les propres avis de R. Simon, car on a enseigné (24)Tossefta à ce, ch. 1. Cf. J., (Qidushin 2, 7).: On offrait 2 boucs à la fête de la clôture, et 2 autres le nouvel an; or, après le pardon produit par le 1er bouc, que fait le second? Il pardonne l’impureté qui a pu survenir entre le 1er et le 2e. Mais n’est-ce pas l’avis de R. Simon, et pourtant il dit d’autre part que le pardon produit par le bouc de la néoménie diffère de celui des fêtes? (Pourquoi donc s’étonne-t-on du double emploi)? C’est que les 2 boucs sont offerts pour célébrer le nouvel an. Cet avis es inadmissible, dit R. Aba-Maré, que tous deux soient offerts pour le nouvel an, puisqu’il est dit (Nb 29, 6): Un bouc en victime d’expiation pour vous pardonner, outre l’holocauste de la néoménie; le 2e bouc est donc pour la néoménie. De plus, on a enseigné (ibid.): 12 boucs sont offerts dans l’année, un par mois (25)''Donc, la question précitée, '''' à quoi sert le 2e bouc '''', se réfère aux 2 boucs de la fête de clôture.''. Un disciple d’Abayé, placé à l’estrade d’office un jour de nouvel an, ne mentionna pas la néoménie, et fut approuvé. Sur la réponse faite plus haut, que le 2e bouc est offert pour pardonner l’impureté survenue entre les 2 offrandes, R. Oshia demanda: comment une telle impureté a-t-elle lieu au cas où les 2 victimes sont offertes en même temps? Il est vrai, dit R. Aboun, que les Israélites fussent-ils irréprochables, offriront les sacrifices prescrits par la Loi.

Pnei Moshe non traduit

אינו צריך להזכיר של ר''ח. מפני שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. וגרסינן להא בסוף בכל מערבין:

ותני כן. בתוספתא דברכות פ''ג. וה''ג התם יום טוב שחל להיות בשבת ב''ש אומרים מתפלל שמנה ואומר של שבת בפני עצמו ושל י''ט בפני עצמו ומתחיל בשל שבת וב''ה אומרין מתפלל שבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע ויום טוב של ראש השנה שחל בשבת ב''ש אומרין מתפלל עשר וב''ה אומרין תשע. ולגי' דהכא נמי כה''ג מיתפרשא דבי''ט של ר''ה שחל בשבת הוא ובשחרית פליגי כמו בשאר י''ט ובמוסף דאיכא מלכיות זכרונות ושופרות פליגי כמו בתוספתא לב''ש עשר ג' ראשונות וג' אחרונות ושל שבת הרי שבע ושל קדושת היום בפני עצמו וכולל מלכיות עמה הרי שמנה וזכרונות ושופרות. ולב''ה תשע דכולל שבת וקדושת היום עם מלכיות בברכה אחת וחותם מקדש השבת וישראל ויום הזכרון:

ויאמר אחת עשרה. השתא מסיק להסייעתא דאי איתא דצריך להזכיר של ר''ח א''כ לב''ש ויאמר אחת עשרה:

אמר ר' יוסי. לא היא דבמה פליגין בשל קדושת היום דהוא דבר הטעון ברכה בפני עצמו לב''ש:

ברם הכא. בשל ר''ח שהוא כולל אותו גם בחול ואינו אומרו בברכה בפני עצמו אלא מזכירו בעבודה וכן במוספין ויזכיר בעבודה וליכא סייעתא מהכא דא''צ להזכיר של ר''ח כלל:

ר' יוסי בעי. אמאי אינו מזכיר של ר''ח והלא מעתה שני שעירי ראש השנה שבאין מחמת ר''ח באין כלומר להשני שמחמת ר''ח הוא בא ואמאי נימא אין צריך להזכיר של ר''ח:

ולא יאות ר' בא בר ממל מקשי. כלומר הא ר' בא שפיר טפי מקשי דר''ש אדר''ש כדלקמיה ומשני לה ובהכי מיתרצא נמי קושיא דר' יוסי:

דתני. בתוספת' דמכילתין פ''א:

שני כבשי עצרת. טעות הוא ושני שעירי עצרת גרסי' והכי איתא בתוספתא היה ר''ש אומר ל''ב שעירים קריבין לציבור בכל שנה וכו' ובהלכה דלקמן מייתי לה כולה וקחשיב התם ב' בעצרת א' בגלל היום וא' בגלל הלחם:

ושני שעירי ראש השנה. זהו לפי הס''ד דלקמיה ששניהם מחמת ר''ה הן באין כדמפרש ואזיל וקתני התם ואם כפר הראשון על מה שני מכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה וקס''ד דעל של ר''ה נמי קאי וקשיא ליה לר' בא בר ממל ולא ר''ש הוא דקאמ' להא והא איהו הוא דס''ל דחלוקין כפרתן של ר''ח משל שעירי הרגלים דשל ר''ח אינו מכפר אלא על הטהור שאכל טמא ומאי האי דקאמ' אם כפר הראשון וכו' שהרי שעיר א' של ר''ח הוא:

אלא זה וזה מחמת ר''ה. כצ''ל אלא ודאי דס''ל דשניהם מחמת ר''ה הוא דבאין והשתא לא קשיא נמי להא דהקשה ר' יוסי:

לית יכיל. הא ודאי אי אתה יכול לומר כן דשניה' מחמת ר''ה הן באין דהא בהדיא כתיב גבי מוספין בר''ה ושעיר עזים א' חטאת לכפר עליכם מלבד עולת החדש וגו' אלמא שעיר השני של ר''ח הוא:

ועוד מהדא דתני. התם בהאי ברייתא גופא דקחשיב י''ב שעירים לי''ב חדשי השנה וכו' א' בר''ה כדמייתי לקמן וע''כ הא דקאמר אם כפר הראשון וכו' לא קאי אלא על ב' שעירי עצרת בלבד וקושיא דר' יוסי קשיא:

חד בר אביי. א' מתלמידי אביי עבר לפני התיבה בי''ט של ר''ה ולא הזכיר של ר''ח ושבחוהו:

רב הושעיא בעי. על הא דתני בשני שעירי עצרת דהשני בא על טומאה שאירעה בין זה לזה הגע עצמך ששחטו שניהן כאחת ומאי בין זה לזה איכא:

אילו ישראל כשרין. ולא אירע להם שום טומאה שמא אינן מביאין מה שקבעה להן תורה לחובת היום בתמיה דאנן לא אלא לטעמא שקבעה התורה לשניהן אבל לעולם בין כך ובין כך מביאין אותן:

אָֽמְרוּ לוֹ. מַה הֵן שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי חֲכָמִים מְשַׁנִּין וְדִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין מְשַׁנִּין. דִּבְרֵי חֲכָמִים מְשַׁנִּין. וְתֵימַר. מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. כְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. אֵין מְשַׁנִּין. מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. שֶׁאֵין קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר נִקְבָּעִין אֶלָּא בִקְבוּעָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְתַנֵּי כֵן. לְשֵׁם אוֹתוֹ זֶבַח שֶׁהוּא קָרֵב לִשְׁמוֹ הוּא קָדַשׁ מִשָׁעָה רִאשׁוֹנָה.

Traduction

R. Yohanan dit: d’après l’avis des sages, on peut reporter à l’année suivante des sacrifices qui n’ont pas été offerts en leur temps (26)On suppose que le préposé a sous-entendu cette condition, en désignant les victimes.; d’après l’avis de R. Simon, ce transfert n’est pas admis. Si les autres sages admettent l’ajournement, pourquoi a-t-on posé à R. Simon la question de savoir s’il est permis d’offrir un sacrifice à la place de l’autre? Ils ont répondu d’après son avis: puisque d’après toi, disent-ils, on n’ajourne pas les sacrifices, peut-on substituer un sacrifice à l’autre? R. Yossé répond: R. Simon n’admet pas l’ajournement, parce que selon lui les sacrifices publics ont dès le principe une époque déterminée. En effet, dit R. Judan, on a enseigné (27)Zevahim 4, 6.: En vue du sacrifice au nom duquel il est offert, l’animal est consacré dès la première heure.

Pnei Moshe non traduit

אמרו לו וכו' דברי חכמים משנין. לדברי חכמים משנין לקרבנות הציבור מקרבן של היום לקרבן של אחר זמן כגון תמידים שלא הוצרכו לציבור להקריב בשנה זו נפדין הן תמימים ואינן צריכין מום וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה של שנה האחרת ומשנין אותן להקריבן בשביל תמידין של שנה זו משום דלב ב''ד מתנה עליהם מתחילה לכך:

ודברי ר''ש אין משנין. ור''ש ס''ל דלא אמרינן לב ב''ד מתנה עליהן ואין משנין אותן כשהן תמימים אלא כשיוממו נפדין כדין שאר כל הקדשים:

דברי חכמים משנין. ואם דחכמים ס''ל הכי ואמאי הקשו לר''ש מהו שיקרבו זה בזה הא לדידהו ודאי קריבין הן ומשני בשיטתו של ר''ש השיבוהו לדידך דלית לך לב ב''ד מתנה עליהן א''כ אמאי יקרבו זה בזה:

אמר ר' יוסי. טעמא דר''ש דקאמר אין משנין לפי שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בקביעה שבתחילה:

ותני. במתני' דפ''ד דזבחים כן לשם ששה דברי' הזבח נזבח לשם הזבח שהוא קרב צריך שיהא קדש לשמו משעה הראשונה וטעמייהו דרבנן דס''ל דשאני קרבנות ציבור דלב ב''ד מתנה עליהן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source